ברוכים הבאים לאתר הציוד החקלאי המתקדם
פה ניתן יהיה למצוא מידע על סוגים של ציודים חקלאיים , השימושים בהם ושיפורים וחידושים הנעשים בתחום זה:
בלארוס (טרקטור)
בלארוס הוא שמה של סדרת טרקטורים שאותם מייצר מפעל לטרקטורים שבמינסק משנת 1950.
הדגמים המפורסמים ביותר הם 50 ו-80. טרקטורים "בלארוס" מאוד נפוצים במדינות חבר העמים ובמדינות שבמזרח אירופה.
המפעל הוקם חמש שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, והתפתח לאחרונה לאחד המפעלים הגדולים בעולם בתעשיית הטרקטורים
טרקטור בלארוס
טרקטור
טרקטור (מלטינית: trahō "גורר" או "מושך") הוא כלי רכב כבד, שייעודו העיקרי הוא גרירת/משיכת כלים אחרים (שנועדו למשימות ייעודיות שונות).
טרקטורים חקלאיים מאופיינים בארבע יכולות בסיסיות:
- יכולת בלימה נפרדת לכל אחד מהגלגלים האחוריים (והפיכתו על ידי כך למעין ציר סביבו סובב הטרקטור כולו – על מנת להקטין את קוטר הסיבוב) או לחלופין נעילת דיפרנציאל ההנעה וחיוב כל הגלגלים לנוע יחד על מנת להיחלץ ממצבי שקיעה.
- יחידת ההינע החיצונית (Power take off) אשר מעבירה כוח ממנוע הטרקטור אל ציוד חיצוני נגרר כמו קומביין או מרסס.
- האפשרות להניף ציוד חיצוני כמו מחרשה ומשדדה על זרועות אחוריות הידראוליות.
- היכולת לקבע את מהירות סיבובי המנוע על מנת לאפשר עיבוד ומהירות אחידים, זאת בשילוב עם ההילוך המתאים לכל עבודה.
מאפיין מעניין נוסף הוא מילוי הצמיגים האחוריים במים (בעיקר בטרקטורים בינוניים לעיבודי שדה, עד תשעים אחוז מנפח הצמיגים) וזאת על מנת להגביר את משקל חלקו האחורי של הטרקטור בעת עבודה עם כלים פולחי קרקע. בעיבודים הכבדים (חריש וכו') בגידולי השדה השונים (חיטה, תירס כותנה וכו'), מקובל להשתמש בטרקטורים בעלי צמיגים אחוריים, ולעתים גם קדמיים כפולים, על מנת להוסיף משקל, כוח ויציבות, ולשפר את יכולת הנסיעה והעבירות בעבודות מסוג זה הדורשות כוח רב, ולחלק את המשקל הגדול שהטרקטור סוחב עימו בין חלקי הטרקטור השונים.
בנוסף, על הטרקטורים (בעיקר על טרקטורים זחליים) הותקנו כפות ו"סכינים" למיניהן בשביל לבצע עבודות עפר. מטרקטורים זחליים אלה התפתח הדחפור – טרקטור זחלי ייעודי לעבודות עפר גדולות, שמצויד בכף "סכין" חזקה ובדרך כלל הוא גדול וכבד
מנפטה
מנפטה עתיקה: ניתן לראות בחלקה הימני מברשות אשר מסרקות את הסיבים ואת השיניים הפולות את הגרעינים
מנפטה (באנגלית Cotton gin , הלחם של כותנה ומנוע) היא כלי חקלאי המשמש לתעשיית הכותנה.
בתהליך הניפוט מופרדים סיבי הכותנה מהגרעינים ועוברים ניקוי ראשוני. הסיבים נדחסים לכריכות נפרדות, והגרעינים נשלחים לשימוש תעשייתי, לזריעה מחדש ולמאכל לבקר.
תהליך הניפוט, שבעבר נעשה ביד, צרך כוח אדם ושעות עבודה רבות. יצירה של מנפטה מכנית קיצר את התהליך. ממציא המנפטה המודרנית הוא אלי ויטני. ויטני המציא את המנפטה בשנת 1793 לאחר שראה את הצורך בה בעת שהתגורר בחוות שונות שגידלו כותנה. המנפטות הראשונות, שהופעלו באופן ידני על ידי ארכובה, הגיעו ליעילות גדולה מאוד, פי 50 מהניפוט הידני. דגמים גדולים יותר של מנפטות הגיעו להספק גדול יותר והופעלו על ידי בהמות. המצאתו זו של ויטני הביאה להרחבה משמעותית בייצור כותנה, והיוותה גורם עקיף למלחמת האזרחים האמריקאית. המצאת המנפטה הוזילה את תהליך ייצור הכותנה ובד זה תפס את קדמת הבמה בתעשיית הטקסטיל. מנפטות מודרניות פועלות על עקרונות דומים למכונה שהמציא ויטני.
המילה מנפטה, מופיעה במשמעות זו של ניקוי סיבי הכותנה, בתלמוד הבבלי.
קומביין תבואות
קומביין מתוצרת ג'ון דיר בשדות עמק יזרעאל
קומביין תבואות (אנגלית: Combine Harvester, ידוע גם בשם קצרדש וקצרקש והוצע לו גם השם קצרדש עצמונע) הוא מכונה המשלבת (To Combine באנגלית) את משימות הקצירה, הדישה וניפוי התבואה. התוצאה המבוקשת היא גרעין או דגן (לרבות תירס, סויה, פשתן, שיבולת שועל, חיטה ושיפון, בין השאר); תוצר לוואי הוא הקש, קליפותיו הריקות של היבול שכל חומריו המזינים הוצאו ממנו.
היסטוריה
הקצרדש נרשם כפטנט בשנת 1834 על ידי חירם מור, באותה השנה בה סיירוס מק'קורמיק רשם פטנט על המקצרה המכנית.
הקצרדשים הראשונים, שחלקם היו גדולים למדי, נמשכו על ידי סוסים או פרדות ועשו שימוש בגלגל-הנעה כדי להעצים את פעולתם. בשנת 1902, היו כבר בשימוש קצרדשים שיכלו לקצור מספיק דגן בשעה אחת כדי לאפות 10 ככרות לחם. קצרדשים שנגררו על ידי טרקטור היו אף הם בשימוש לזמן מה. קצרדשים אלה כללו מכשיר-ניעור שהפריד בין המוץ והתבן (מעין שבכה משוננת שהונחה על פיר) כדי לפלוט את התבן ולשמור על הדגנים. הקצרדשים מונעי הטרקטורים התפתחו עם השנים וכללו מנועי בנזין או דיזל נפרדים כדי להניע את מכשיר-הניעור. הקצרדשים כיום הם בעלי הנעה-עצמית ומנועי דיזל. תמורה משמעותית בפיתוח הקצרדשים הושגה עם התכנון הסיבובי. המוץ והתבן הופרדו מן הגרעינים על ידי שימוש במאוורר רב עוצמה. קצרדשי-סיבוב הושקו בשלהי שנות השבעים של המאה העשרים על ידי חברת "Case IH". באותה התקופה אף הוכנסו לשימוש מערכות אלקטרוניות לניטור תפוקת הקצירה. מכשור חדיש זה אפשר למפעילים להקטין את הפחת ולהשיג יבול רב יותר ליחידת קרקע בעזרת אופטימיזציה של מהירות תנועת הכלי ואמצעי תפעול אחרים.
